גאלאתיאה

4.2002 – "גאלאתיאה"
גלריה לפיסול ע"ש י.קונסטנט, רמת-גן
אוצרת: אינה ארואטי
 


השם גאלאתיאה מובא מתוך המיתולוגיה היוונית. פסל נערה של הפסל פיגמאליון אשר יצר דמות מושלמת כדמות אנוש, שוונוס האלה הפיחה בה חיים בהיענותה לתפילתו.
בתערוכה שלוש קבוצות - שתי קבוצות מוצבות על הקיר שונות בחומריותן וקבוצה נוספת, מורכבת, עומדת במרכז האולם. המוטיבים הצורניים המאחדים הם המעגלים, העגולים והכדורים. עגולי העץ היא קבוצה ראשונית שטוחה - אנו קשובים לריתמוס המלווה בהתבוננות בצורות הנוצרות במעמקי החומר הנתון, הממחישות תעתועי היצר הגופני לעבר פרשנות דינמית לאמת שונה, הבאה לביטוי בסדרה השניה השונה בחומריותה ובדימוייה.
ביטוי למונולוגים פנימיים כמאבקי חשבון נפש אנושיים ממוסגרים בתחתית דימויי המציאות. דמויות החותרות זו בעקבות רעותה, דמותה היצוקה של האמנית תמי כהן, המתגלה ומגלה את עצמה ובודקת ומחפשת אחר הזהות הבלתי בדויה.
המפגש טעון בין עליבות לעוצמה, בין חולשה לכוח, זיקה נעלמת שבין התמסרות לעוצמה, תוך כדי בלע מעיין דמעות - הטומן בקרבו את אלם המכאוב אל בשורת השחרור והחשיפה לחיים ללא גודר.

תמי כהן מעמידה עצמה כניצבת העולם ערכים שונה ומנסה לסייע לצופים לספוג את האווירה עם הניואנסים השונים.
יצירת אינטימיות וניסיון לאמוד קירבה בין העברת התרחשויות והתוודעות חיצונית לתובענות של הלידה. הפיכת היצר הגופני ליצר רוחני בחיזיון של מחציתן של דמויות במערך אליפסה, בהעמדת חלקן העליון במקביל לחלקן התחתון.
בובות נשים בקנה מידה נכון של הגוף, מייצגות אוסף אסתטי של מלאכיות, מושלמות במבטן התכלכל בריסיהן וברגליהן הארוכות.
כסות נסתרת המהווה מעטה פיזי למוגים המתפרשים כפריטי אוסף של מונולוגים הלכודים כשקר ופנטסיה במחזור של החיים של היום. המסוגלים לצקת לתוכם אמת חדשה ביצירת חיים.
חוט המקשר - עניין נשי, חווית ההריון, הלידה המפלאה, יחידה במינה. תהליך של יש מאין. מערכת פריון אנושית תופסת תפקיד באופן מודע ולא מודע - תוך קריאת תגר על מוסכמות החברה.
אולם בתערוכה, הדמויות הופכות לאובייקטים - היילוד לא נולד הוא מופיע כיצור אמורפי כדימוי, כאובייקט - ושוב אנו נתקלים במעגלים, בהדהודם החוזר, מקיפים את ראשי הבובות ויוצרים תחושה של פילוס נתיבים חדשים - תביעה למרחבים משלהן.
העמדת האישה במגננת טבעת המביעה מחאה חברתית - האם תצליח להתמודד במציאות מפוכחת ביישות הקיום, לאחר זעזוע הלידה, תוך כניעה לברואים הנובעת מצו חברתי.
הצופב נוטל חלק בהתרחשות ועובר מפרט לפרט ושותף למוחשות, לחושנייות ולתהייה - האם ניתן לקבל את החיוב ללא השלילה ללא הכאב בעולם ערכים תוהה ותועה לעיתים מטעה.

אינה ארואטי, אוצרת